מאגרי מידע בישראל

מאגרי מידע בישראל – מה חייב כל עסק לדעת? רישום, הודעה וחובות על פי החוק

מאגרי מידע הוא מושג ייחודי בישראל.

בעוד שבמדינות אחרות מתמקדים בעיקר במערכות מידע, בישראל יש התייחסות ישירה למונח “מאגר מידע” ולרגולציה החלה על בעל עסק המחזיק במאגר מידע.

בעבר, הפוקוס היה בעיקר על המאגר עצמו – כלומר על המערכת שבה הנתונים נמצאים. אך לאחר התיקונים בחוק, הפוקוס עבר אל המידע האישי שנשמר, כיצד הוא נאסף ואיזה שלבים עיבוד הוא עובר במסגרת הפעילות העסקית.

מהו מאגר מידע?

מאגר מידע מוגדר כ"אוסף מידע" הנמצא בכל המערכות בהן המידע קיים. גם אם המידע מפוזר בין מספר מערכות שונות – לדוגמה, מידע על עובדים שנמצא הן במחלקת משאבי אנוש והן במחלקת השיווק – הוא עדיין נחשב מאגר אחד.

כלומר: הפיזור הטכנולוגי לא משפיע על ההגדרה המשפטית – מה שקובע הוא תוכן המידע.

חריגים להגדרת מאגר מידע

לא כל איסוף מידע נכנס להגדרת מאגר המחייב חובות משפטיות.

יוצאים מן הכלל:

• מאגרים שהם לשימוש אישי בלבד, לדוגמה – אנשי קשר בטלפון האישי.
• מאגר הכולל שם, כתובת ודרכי התקשרות בלבד
• כל עוד מדובר עד 100,000 אנשים

יש לשים לב שהכוונה היא לכתובת פיזית ולא לכתובות דואר אלקטרוני, שעלולות להיחשב מידע אישי.

מה קורה במצב שהמידע אינו דיגיטלי?
לדוגמה – כל הנתונים רשומים ידנית בפנקס או במחברת, זה לא נחשב כמאגר מידע.

עם זאת, בפועל ברוב העסקים כיום המידע מנוהל בצורה דיגיטלית – ולכן לרוב כן מדובר במאגר מידע המוגדר לפי החוק.