הפער בין הבטחות של חברות תוספי הנגישות לבין המציאות המשפטית

בעשור האחרון הפכה הנגישות הדיגיטלית בישראל מחובה מוסרית לחובה חוקית מחייבת. עם העלייה במודעות ובדרישות החוק, צצו בשוק פתרונות “מהירים” — בעיקר תוספי נגישות אוטומטיים המבטיחים הנגשה מלאה במינימום מאמץ ועלות.
חברות רבות אף משווקות את השירותים הללו תוך שימוש במונחים כמו “אחריות משפטית מלאה” או “אישור נגישות”, המבטיחים לכאורה הגנה מלאה מפני תביעות וסוגיות משפטיות.

אך האם הבטחות אלה אכן עומדות במבחן המציאות המשפטית?

מאמר זה נועד לחשוף את הפער בין הבטחות "שיווקיות" של חברות תוספי הנגישות לבין הדין, ולנסות ולהבהיר פעם אחת ולתמיד: על מי מוטלת האחריות החוקית להנגשת אתר אינטרנט בישראל.

מי אחראי להנגשת אתר אינטרנט לפי החוק הישראלי

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח–1998, ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג–2013, קובעים במפורש כי בעל השירות – כלומר בעל האתר או העסק – נושא באחריות המלאה להבטיח שהאתר עומד בדרישות התקן הישראלי ת"י 5568.

החוק עצמו אינו מכיר בהעברת אחריות דרך חוזה עם ספק צד ג'.
משמעות הדבר: גם אם נחתם הסכם עם חברת תוספים או סופק “אישור נגישות”, האחריות הציבורית והמשפטית נותרת על כתפיו של בעל האתר. בעל האתר היה צריך לבדוק באופן עצמאי האם השירות שהוא קיבל אכן תואם לדרישות החוק והאם האתר שלו כעת עומד בתקן הישראלי 5568.

מבחינת הדין והאחריות המשפטית, התביעה תמיד תוגש לבעל העסק / בעל האתר ולא למי שסיפק את תוסף הנגישות או את ה-"אחריות המשפטית" שהוא הבטיח בעת חתימה על ההסכם.

אחריות משפטית בגין הנגשת אתר, האם זה באמת מגן עליכם נגד תביעות?

כאשר מוגשת תביעה על חוסר נגישות באתר האינטרנט, בעלי האתרים המסתמכים על "אחריות משפטית" מטעם ספקים מוצאים עצמם במצב מורכב:

1. הם נאלצים להגן על עצמם מול התובע, שכן עליהם האחריות הישירה והם הנתבעים בפועל.
2. במקביל, כדי לממש את האחריות של הספק, עליהם להגיש "הודעת צד ג', שהיא בעצם הודעה לצד שלישי – מה שהופך את ההליך המשפטי למורכב. ארוך ויקר הרבה יותר.

מה המשמעות האמיתית של תקופת 60 הימים בתקנות הנגישות

חלק מהחברות מציעות “הגנה משפטית” בדמות התחייבות לתקן ליקויים בתוך 60 יום מרגע קבלת התראה.
אולם חשוב להבין: הוראת ה־60 יום בתקנות הנגישות אינה חלה בכל מקרה של תביעה.

התקנות קובעות כי תקופת התיקון של 60 יום חלה רק כאשר מדובר בסטייה מדרישות התקן, כלומר כאשר האתר קרוב לעמידה בדרישות ורק נדרשת השלמה טכנית או תיקון קל.
לעומת זאת, כאשר מדובר בהפרה מהותית – לדוגמה אתר שלא עבר כלל בדיקה ידנית, ללא תוויות נגישות בקוד או עם תוסף בלבד – הוראת ה־60 יום אינה חלה, והתובע רשאי להגיש תביעה מיידית.

במילים פשוטות, עצם התקנת תוסף נגישות אינה בהכרח נחשבת ל"סטייה" אלא עלולה להיחשב כ-"הפרה ", שכן היא אינה מבטיחה עמידה בתקן ת"י 5568 ולא מספקת את ההוכחות וההתאמות הנדרשות.
לכן, ההסתמכות על “מכתב התראה של 60 יום” טרם הגשת תביעה משפטית עלולה להעניק תחושת

ביטחון שאינה אמיתית, מבלי להעניק הגנה אמיתית מפני תביעות, כלומר תוכלו לקבל תביעה כבר מהרגע הראשון שמשתמש זיהה שהאתר שלכם לא נגיש.

התלות שלכם בחברת תוספי הנגישות

תוסף נגישות הוא רכיב תוכנה חיצוני הפועל על גבי האתר ואחראי להציג פונקציות נגישות למשתמש הקצה – כגון הגדלת טקסט, שינוי ניגודיות או שינוי צבעי האתר.

אולם בפועל, התלות בתוסף כזה יוצרת סיכון מובנה ורציף לבעל האתר.

במקרה שהתוסף חדל לפעול, עקב תקלה, עדכון גרסה, שינוי במבנה האתר או הפסקת שירות מצד הספק – האתר מאבד מיידית חלק ניכר מהתאמות הנגישות (המעטות שהוא יכול לבצע)  ולעיתים אף את כולן.

במצב כזה, חברת תוספי הנגישות תתנער מאחריות באופן מהיר ותגדיר כי האחריות מוטלת על בעל האתר. בעל האתר / בעל העסק יהיה אחראי כלפי המשתמשים ובתי המשפט, שכן האחריות לפי החוק אינה תלויה בתקינותו של כלי צד ג'.

ברוב המקרים, הספקים המספקים את התוסף מתנערים מאחריות ישירה לתקינותו או לזמינותו, ומגבילים את אחריותם בהסכם השירות לתחום טכני בלבד.

המשמעות היא שכל תקלה זמנית או קבועה בתוסף עלולה לחשוף את בעל האתר להפרת חובת הנגישות לפי החוק, גם אם שילם על “פתרון נגישות אוטומטי”.

לכן, הסתמכות בלעדית על תוסף אינה מהווה הגנה משפטית, אלא חשיפת סיכון מיותרת – במיוחד כאשר אין שכבת נגישות אמיתית ומובנית בקוד האתר עצמו.

מהי הוכחה אמיתית לעמידה בדרישות התקן הישראלי 5568?

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מכירה רק בתיעוד על גבי הדוח הסטטוטורי המפורט שפורסם באתר הנציבות.

להלן קישור לטופס בדיקת הנגישות שניתן להורדה באתר משרד המשפטים – טופס בדיקת נגישות לאתר אינטרנט.

החברה שמנגישה את האתר, צריכה למלא את הטופס ולתעד את כל הנושאים שטופלו בצורה מסודרת.

בדיקת הנגישות צריכה לכלול את כל השלבים הבאים:

1. בדיקה ידנית מקיפה של כל הקריטריונים המופיעים התקן הישראלי.
2. מילוי הדוח המפורט על בסיס כל תבנית ותבנית ייחודיות באתר. יש לציין את הליקויים שנמצאו כולל את אופן הטיפול בהם.
3. תיעוד בצילומי מסך של התבניות והרכיבים שנבדקו באתר האינטרנט של החברה.

חברות תוספי הנגישות המנפיקות “אישור כללי” מבלי להציג את הדוח המפורט שפורסם מטעם הניצבות שכולל תיעוד מסודר הממחיש בצורה ברורה כי האתר הונגש, אינו מהווה הוכחה חוקית לעמידה בתקנות וחושף את בעל האתר לסוגיות משפטיות מורכבות.

איך באמת להגן על עצמך מתביעות נגישות לאתר האינטרנט

עמידה בדרישות הנגישות הדיגיטלית אינה פתרון טכנולוגי נקודתי או עניין של הטמעת תוסף נגישות אוטומטי שאמור להנגיש את האתר.

היסודות להגנה משפטית בגין תביעות נגישות:

• בדיקת נגישות ידנית באתר שמבוצעת על ידי מומחה נגישות מוסמך, בהתאם לכל הקריטריונים של תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA .  
• טיפול באתר האינטרנט ברמת הקוד (לא באמצעות תוסף חיצוני המותקן על האתר), טיפול טכני יסודי ועבודה ישירה על קוד האתר בכדי להבטיח שהתאמות הנגישות שבוצעו באתר בוצעו בצורה יציבה ועקבית מעבר ליכולות התיקון השטחיות של כלים אוטומטיים.
• תיעוד ממצאי הטיפול בטופס שפורסם מטעם הנציבות : הכנה מסודרת של דוח נגישות רשמי ומפורט, המגובה בצילומי מסך המעידים על הליקויים שאותרו, התיקונים שבוצעו וכיסוי כלל הדרישות המופיעות בטופס הסטטוטורי של הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

אל תסתפקו בהתחייבות ל-"אחריות משפטית" או "אישור כללי", גם אם הבטיחו לכם שזה יקרה תוך מספק דקות והמחיר בהחלט "קורץ לכם".

השקעה בתהליך הנגשה שקוף ומבוסס תיעוד היא ההבדל המהותי בין אתר שנראה לכאורה "נגיש" לבין אתר העומד בהוראות החוק ומספק לבעליו הגנה משפטית בגין תביעות נגישות